<h1>שבלי הלקט הלכ' מילה סימן א'</h1>
<h2>דף כט.</h2>
תנן בפרק ארבעה נדרים התירו חכמים. [ל"א ע"ב] ר' ישמעאל אומר גדולה היא המילה ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה ר' יוסי אומר גדולה היא מילה שהיא דוחה את השבת החמורה. ר' יהושע בן קרחה אומר גדולה היא מילה שלא ניתלה למשה הצדיק עליה מלא שעה. ר' נחמיה אומר גדולה היא מילה שהיא דוחה את הנגעים. ר' אומר גדולה היא מילה שכל מצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים. ואומר ואתנה בריתי ביני וביניך. ד"א גדולה מילה שאילולא היא לא ברא הקב"ה את עולמו שנאמר כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ובברייתא תניא ד"א גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצות שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. ובבראשית רבא דורש ברי"ת הרי תרי"ב והמצוה עצמה הרי תרי"ג. מצאתי מי יעלה לנו השמימה בתחילתו רמוז מילה בסופו שם של ארבע אותיות. לומר כמה גדולה מילה שהיא כביכול למעלה משמו. ועוד מצאתי אמרינן במס' תענית עולם אחד מששים בגן. העולם היא כמלא זרת שנאמר ושמים בזרת תכן נמצא שהגן ששים זרתות הזרת היא ג' טפחים נמצא שהגן הוא מאה ושמונים טפחים מילה במילוי מ"ם יו"ד למ"ד ה"א יעלה מאה ושמונים לומר המקיים מצות מילה זוכה לגן.
בקידושין פרק קמא תנו רבנן האב חייב בבנו למולו ולפדותו. למולו מנלן דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו ואי לא מהליה אבוהי מחייבי בי דינא למימהליה דכתיב המול לכם כל זכר והיכא דלא מהלוה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו. אשכחן מיד לדורות מנין תנא דבי ישמעאל כל מקום שנאמר צוואה אינו אלא זירוז מיד ולדורות והכא כתיב צוואה דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים ואם לא מל עצמו ענוש כרת דכתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא וגו' אבל אביו ובית דין לא קיימין עליה בכרת.
